הסרת קעקועים בהלכה

הסרת קעקועים בהלכה

הסרת קעקועים בהלכה

שאלה:

חוזרים בתשובה רבים בחייהם הקודמים חקקו בבשרם כתובת קעקע, ולאחר שזכו להתקרב לדרך התורה והמצות שואלים האם עליהם להוציא הוצאות כספיות גדולות וכן לעבור תהליכים רפואיים כואבים על-מנת להסיר את כתובות הקעקע הללו בבשרם, הן מצד עצם העניין שחקוק בבשרם עוון, והן מצד חינוך הילדים וכד'.

תשובה:

האיסור לעשות כתובת קעקע מפורש בתורה בפ' "קדושים" [ויקרא י"ט,כ"ח] כדכתיב "וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'" ונפסק בשו"ע [יו"ד סי' ק"פ]. ונחלקו הפוסקים האם האיסור מדאורייתא הוא רק כחוקק בבשרו אותיות ואילו קעקוע של רישומים למיניהם אסור מדרבנן, או דילמא ששניהם אסורים מדאורייתא [עיין בפת"ש  שם סק"א בשם המעיל צדקה, וכן בשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' פ"ב אות ד']. כיום הדרך המקובלת להסיר כתובות קעקע היא ע"י טיפול בקרני לייזר, טיפול שהינו כואב במיוחד ובנוסף כרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת. ויש לדון האם צריך בעל תשובה להוציא הוצאות על-מנת להסיר כתובת קעקע שחקק על בשרו טרם התקרב לתורה ולמצות, ומה הדין במקום שהדבר כרוך בניתוח – האם מותר לו לחבול בגופו כדי לעשות זאת והאם יש בזה חיוב? הראשון שעסק בזה הוא המנחת חינוך [מצוה ל"ב מוסך השבת סוף אות ל"ה] הכותב להדיא שאין נכון לישראל שיהיה כתובת קעקע על בשרו, וז"ל: "ונראה לענ"ד, המוחק כתובת קעקע (בשבת) להרמב"ם דהוי תיקון, כי לישראל אסור מחמת חוקות העכו"ם. (אף) כי (רק) בשעת העשייה לוקין מגזירת הכתוב, אבל על כל פנים להיות כן על בשרו אינו נכון לישראל. אבל המוחק מגוי לא הוי תיקון וזה פשוט". על סמך דבריו פוסקים הגרי"ש אלישיב זצ"ל [חשוקי חמד פסחים ע"ה ע"ב ד"ה "יקלוף את מקומו"] וחתניו – הגר"ע אויעראבך שליט"א [שם] והגר"י זילברשטיין שליט"א [שם ובחשוקי חמד שבת ק"ה ע"ב ד"ה "והמקלקל" ובעוד מקומות] שראוי לבעל תשובה להוציא הוצאות ואף לעבור ניתוח להסיר את כתובת הקעקע שחקק בבשרו באיסור, למרות שחובל בגופו (כיון שהאיסור לחבול בגוף  האדם הוא כשמזלזל בגוף שהוא מתנת ה' ולא שייך לאדם, אבל כשחובל ע"מ להסיר תועבה – מותר). וכן פסק הגר"א בקשי-דורון שליט"א [שו"ת בנין אב ח"ה סי' נ"ו] וז"ל: "זכינו וכיום רבים חוזרים בתשובה וביניהם גם כאלו שהיו רחוקים מדרך התורה. בדרך כלל בעל תשובה מתקן הנהגותיו, לבושו וחזותו מוכיחה עליו; אולם יש בעלי תשובה שבעבר חקקו כתובות קעקע ועברם חקוק על בשרם, והרבנים נשאלים אם יש חיוב להסירם. ונראה שאף שמעיקר הדין האיסור הוא בכתיבת כתובת הקעקע ולא בקיומה, מ"מ נכון להשתדל להסירה שלא תהא מזכרת עוון בבחינת 'אל תזכור לנו עוונות ראשונים', לפי שבעל תשובה צריך להתרחק ממעשיו הקודמים ולשנות את דרכיו בתכלית, כלשון הרמב"ם בפ"ב מהל' תשובה ה"ד... וא"כ ק"ו שצריך למחוק המעשים עצמם המעידים על עברו. ונראה לי שגם אם אינו יכול למחוק את כתובות הקעקע מחוסר תקציב וכד', צריך להשתדל שלא ייראו ברבים, כגון ברחיצה במקווה, בים ובשאר מקומות. ויש להשתדל לכסותם... ובוודאי שאין להראות לכתחילה האיסור ברבים כדי להראות עברו שהיה בעל עבירה וכעת חזר בתשובה כדי שילמדו אחרים ממנו וישובו אף הם בתשובה, שאין זה מדרכי התשובה! ורק אם אחרים רואים אותו והוא בוש ונכלם במעשיו, זכותו גדולה כמבואר ברמב"ם פ"ז מהל' תשובה ה"ח... וכל זה כשאחרים מכלימים אותם, אולם ברור שאין להראות העוון לאחרים מרצונו גם אם כוונתו להראות עברו ולהחזיר אחרים בתשובה... ונראה שנכון לעזור לחוזרים בתשובה להסיר מעליהם את מזכרות העוון ע"י גמחי"ם וכיו"ב". והוסיף הגר"י זילברשטיין שליט"א [חשוקי חמד מכות כ"א ע"א ד"ה "הכותב"] שאפילו גוי שהתגייר ובגויותו חקק בבשרו כתובת קעקע ולא עבר על שום עבירה, בכל זאת יש לו להסיר את כתובת הקעקע לאחר שנתגייר כיון שלא ראוי שיהיה לישראל קעקוע על בשרו. עד כה דיברנו על מקרים בהם ראוי להסיר את כתובת הקעקע; אולם זאת למודעי שישנם מקרים שלענ"ד חובה להסיר את הקעקוע שחקק בבשרו, כדמצינו שנחלקו הפוסקים אודות אדם שבהיותו פורק עול חקק תמונה לא צנועה על זרועו השמאלית במקום הנחת תפילין, וכעת שזכה בחסדי ה' יתברך לחזור בתשובה ולהתקרב לדרך התורה והמצוות, שואל האם יכול להניח תפילין על מקום צורה זו: א) שו"ת בצל החכמה [ח"ה סי' פ"א] פסק שאסור להניח תפילין על מקום צורה זו כיון שאין להניח דברי קודש על מקום בזיון (וכל זה כשחקק בזרועו תמונה לא צנועה, אבל כשחקק בזרועו כתובת קעקע של עבודה זרה, דוגמת שתי וערב, שרי לו להניח התפילין על קעקוע שכזה [ילקוט יוסף או"ח סי' כ"ז ס"ט]). ב) ואילו שו"ת מנחת יצחק [ח"ג סי' י"א] חולק וסובר שלמרות שזהו דבר מגונה מאוד ויש לדון האם רשאי לברך על התפילין בשעה שהתמונה מגולה, מ"מ היות שיש בזרוע מקום להניח שתי זוגות תפילין [כדאיתא בשו"ע או"ח סי' כ"ז ס"ז], יש לכסות חלק גדול מהתמונה בתמידיות ורק להניח מקום פנוי להנחת התפילין, ויקנה את התפילין הקטנות ביותר שאפשר על פי הדין ויניחם. והנה בזיון כתבי הקודש ותפילין בכללם הוא מדאורייתא [דברי ירמיהו על הרמב"ם הל' שבת פ"ז הכ"ג, שו"ת שמחת כהן ח"ב יו"ד סי' קל"ג בשם השדי חמד, ועוד], ומאידך הנחת תפילין אף היא מצוה מדאורייתא, וקי"ל שבספיקא דאורייתא יש להחמיר [ביצה ג' ע"ב], ולכן ע"מ שלא להיכנס כאן לחשש איסורי דאורייתא – במקרה כזה חובה להסיר את כתובת הקעקע מזרועו. וכל זה במי שמרצונו חקק על בשרו כתובת קעקע בין באיסור (כגון יהודי) או אפילו בהיתר רק שלא לצורך מצוה (כגון גוי); אבל אותם ניצולי שואה שחקקו הנאצים ימ"ש על בשרם כתובת קעקע בעל כרחם, כתבו הפוסקים [שו"ת ממעמקים ח"א סי' כ"ז, הגר"א סילבר זצ"ל שהובא בחשוקי חמד כתובות כ"ו ע"ב ד"ה "האם יש עניין" וכן בחשוקי חמד מכות כ"א ע"א ד"ה "שאלה: המספרים שקעקעו", וכן דייק הגר"י זילברשטיין שליט"א שם בשם הילקוט שמעוני פ' "מטות" רמז תשפ"ה] שאין להוריד את הקעקוע אלא אדרבה – יש לשמור עליה להראותה כסמל של כבוד וגבורה שעל קדושת שמו יתברך הורגנו כל היום, וקעקוע זה הוא לכבוד לעם ישראל ולאות עולם שעוד נזכה לראות בפגרי הפושעים הללו שיהיו לדיראון עולם ויתקיים בנו הפסוק בפ' "האזינו" [דברים ל"ב,מ"ג] "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו", ועוד שבזה שמקיימים את הקעקוע הנ"ל מקיימים מצות עשה מדאורייתא של זכירת מעשה עמלק. ובדומה לכך הביא הגר"י זילברשטיין שליט"א [חשוקי חמד פסחים ע"ה ע"ב ד"ה "יקלוף"] מעשה ביהודי שנולד במצרים בכפר נידח ותושביהם לא אהבו יהודים, ואמו חששה שמא ישא אשה נכרית, והלכה אמו לכותב קעקוע גוי ושילמה לו שיקעקע 'מגן דוד' על ידו כדי שלא יוכל להכחיש את יהדותו וכדי שאשה נכריה לא תסכים להתחתן עמו. ופסק שם שמצוה גדולה עשתה אמו לקעקעו ע"י גוי כדי להצילו מלשאת אשה נוכריה ומותרת האמירה לנכרי במקום מצוה, וממילא אותו קעקוע הינו קדוש ולא תועבה ואסור לחבול בעצמו כדי להסירה.

למעשה:

 ראוי להסיר את כתובות הקעקע שחקק בבשרו ולהוציא הוצאות על כך ואף לעבור תהליכים רפואיים כואבים לשם כך, ויש מקרים שלא רק שרואי אלא אף חייב לעשות כן. וכל זה בכתובת קעקע שעשה מרצונו ולא לשם מצוה, אולם כתובת קעקע שנעשתה לשם מצוה – אסור לחבול בעצמו כדי להסירו, וכן כתובות הקעקע שחקקו הנאצים הרשעים ימ"ש בזרועותיהם של היהודים בעל כרחם – ראוי שלא להסירם כלל ועיקר משום שהם סמל של כבוד וגבורה.

 

כתובת קעקע
וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם

הסרת קעקועים להלכה